אני מתוסבך עם עצמי, אני גבר בכל רמ"ח איבריי, יוצא לבלות על בסיס קבוע במקומות הכי נחשקים בתל אביב, עם כניסה חופשית לכל מקום שהוא אטרקציה. חיית מסיבות, פרפורמר, מקושר במקומות הנכונים וכולם רוצים בקרבתי.
אני בנו הבכור של אחד הטייקונים הגדולים פה בארץ, אז מה הפלא שכולם רוצים אותי לידם ומלקקים לי את התחת בלי הפסקה? עזבו שאני נראה פצצות, צנוע אני ממש לא, אני די שחצן וסבבה לי עם זה כמו עם נערות ליווי.
אני כל לילה מוצא את עצמי במיטה עם איזו בחורה שאספתי בבילוי של אותו יום. ועדיין, אני מרגיש שחיי נטולי עניין ועומק. בחברה בה גדלתי ובה אני חי, מצפים ממני לקודים התנהגותיים מאד ספציפיים. אני אמור לרשת את מקומו של אבא יום אחד בעסקיו, אולם המון פעמים יש בינינו מריבות קולניות שיכולות לפוצץ את קירות הבית מהצעקות שלנו אחד על השני.
אבא שלי מתבייש בי מסיבה מאד ברורה: אני מת על בגדי נשים ועל איפור. אני שרוף על זה וכשאני בבית אני מסתובב אך ורק בבגדי נשים, שמלות צמודות, נעלי עקב, אני עושה שעוות בכל הגוף כולל במפשעות, כדי להוריד מעליי כל שערה מיותרת. אני נגעל מזה.
אני לא הומו, אני לא נמשך לגברים כמו שהאבא הפרימיטיבי שלי בטוח. אני מת על נשים, אבל אני מרגיש הכי נוח כשאני מתלבש בבגדי נשים. מה רע בזה?
יום אחד לא יכולתי יותר להישאר בבית והחלטתי להשכיר לי דירה, שתהיה הדירה הדיסקרטית שלי ושלי בלבד, ושם אוכל להיות ולהתנהג הכי טבעי שיש. שם בדירה הדיסקרטית שלי ארונות הבגדים שלי היו מפוצצים בבגדי נשים שכללו גרביונים, נעליים, חזיות, תחתוני תחרה והכל. שם יכולתי לסיים יום עבודה ולהגיע אל דירות דיסקרטיות, למזוג לי כוס יין לבן ולעבור לבגדי נשים ולהסתובב ברוגע כמו שאני אוהב.
מעיין, אהובתי הנוכחית, ידעה על השריטה שלי וקיבלה אותי כמו שאני.
הזיונים שלנו הם רק בדירה הדיסקרטית, כי רק שם אני יכול להזדיין אתה כשאני לבוש בשמלה שקופה וסקסית, ולרגליי נעלי עקב גבוהות.